אנטיביוטיקה ואסטמה

אנטיביוטיקה מעלה את הסיכון לאסטמה. חד משמעית. אם נתתי פעם אחת לילד אנטיביוטיקה הוא כבר בסיכון מוגבר? ואם פעמיים? כל התשובות..

המחקר

במחקר שנערך בקנדה ופורסם ב PubMed, בדקו החוקרים עד כמה גרוע לתת אנטיביוטיקה לילדים. הם עקבו אחרי 251,817 ילדים (!!!) בשנתיים הראשונות לחייהם. הממצאים היו מדאיגים: אנטיביוטיקה בשנת החיים הראשונה של הילד חושפת אותו לסיכון מוגבר לאסטמה ורמת הסיכון עולה בהתאמה למספר ה"סטים" של האנטיביוטיקה שקבל הילד.

מה הקשר בין אנטיביוטיקה ואסטמה?

יכולות להיות כמובן מספר סיבות לקשר שבין אנטיביוטיקה ואסטמה. יתכן שחומרים מסוימים שנמצאים באנטיביוטיקה גורמים ל"אלרגיה" שיוצרת אסטמה. יתכן שפגיעה בפלורת המעיים על ידי האנטיביוטיקה יוצרת עודף רעלים במערכת העיכול ועל ידי כך נגרמת האסטמה, יתכן שהפרעה למערכת החיסון בהתמודדות עם חיידקים גורמת ל"היסטריה" של המערכת מכל דבר לא מוכר וכתוצאה מכך נגרמת אסטמה ויתכנו עוד סיבות רבות. כך או כך, מחקר זה חייב להדליק נורה אדומה בכל הנוגע לשימוש באנטיביוטיקה.

אז מה, לא לתת אנטיביוטיקה?

התשובה שלי מתחלקת לשניים:

1. כאשר הרופא רושם אנטיביוטיקה, לא תמיד זה בגלל שאכן צריך אנטיביוטיקה. כאשר אנו הולכים למוסך והמוסכניק מנסה לשכנע אותנו להחליף חלק, אנחנו משתדלים להבין ככל הבנתינו באיזה חלק מדובר ועד כמה זה הכרחי להחליף את החלק. משום מה, כאשר מדובר בבריאות, דברים שהם טריוויאליים – נשכחים. זו לא בושה לפנות לדוקטור ולשאול אותו: "דוקטור, איזו מחלה חיידקית זיהית אצל הבן שלי?". בין אם התשובה היא שהרופא זיהה מחלה חיידקית ובין אם הוא נותן אנטיביוטיקה למחלה ויראלית על מנת שהיא לא תסתבך ותהפוך למחלה חיידקית (ובין אם יש סיבה כמוסה אחרת) אנו עוברים לשלב 2.

2. "דוקטור", אנו שואלים בשלב זה, "האם יהיה זה מסוכן לוותר על האנטיביוטיקה?". אם הרופא אומר שזה יהיה מסוכן – אין ספק: צריך לתת אנטיביוטיקה. תתפלאו לשמוע כמה פעמים הרופא יאמר לכם שניתן לחכות יום או יומיים ולראות לאן זה מתפתח או למשל שניתן לנסות ולעבור את המחלה גם ללא אנטיביוטיקה ובמקרה של א / ב / ג אתם נותנים אנטיביוטיקה. במקרה כזה, אתם קונים אנטיביוטיקה ולא נותנים אותה. אתם פועלים על פי הנחיית הרופא ובודקים האם אכן ניתן להסתדר ללא אנטיביוטיקה.

אז למה הרופאים לא מציינים שיש אופציה כזו?

שאלה טובה אבל יש עליה תשובות מעולות:

1. הקופה – הקופה מעמידה את הרופא בלחץ אטומי של זמן. הרופא חייב לעמוד בזמנים ולקבל חולים בקצב רץ. אם לרופא היה פנאי, יתכן שהיה יכול להעמיק בבדיקה, לשפר את האבחנה ובעקבות דקדוק טוב יותר לקחת על עצמו יותר אחריות. אבל – קשה לצפות מרופא שיקח יותר אחריות (ובכל זאת, דחיית טיפול אנטיביוטי = לקיחת יותר אחריות) כאשר יש לו הכרות כל כך שטחית וקצרה עם הפציינט.

2. הפציינטים – בתרבות האמריקאית ובכלל בתרבות המערב, אף אחד לא רוצה לקחת אחריות: האדם מעדיף שהרופא יגיד לו בדיוק מה עושים ולא ישאיר לו מקום לשיקול דעת, הרופא מעדיף שכמה שיותר אחריות תיפול על כתפי מערכת הבריאות ולכן עובד רק "על פי הספר" וכך הלאה. אם הפציינט היה מבהיר לרופא שהוא מוכן לצאת לרגע מכללי המשחק המקובלים ולהיות פציינט ש: מבין, לומד, שואל, מתעניין, ו..לוקח אחריות, סביר להניח שהרופא היה משתף איתו פעולה מכיוון שרוב הרופאים משוועים לחברה בה המטופלים לוקחים יותר ויותר אחריות על חייהם בהנחיית המערכת הרפואית.

לסיכום

מתעניינים יותר, שותפים יותר, הופכים לחלק מתהליך קבלת ההחלטות וכך ניתן להיות גם בריאים יותר!!