הגיע הזמן לעשות מעש"ה

בטוח שמעתם על מודל מעש"ה אבל אם במקרה לא – זה הזמן לשנן אותו בעל פה וליישם אותו. המודל מיועד לתת מענה במצבי חירום למצבים נפשיים – מתח וסטרס קיצוניים. שימוש נכון במודל מפחית מיידית מתח ולחץ (מנסיון, עובד מעולה) וככל הנראה, מאפשר לעכל את מצב החירום טוב יותר ויש לכך משמעות קריטית להשפעה של האירוע על המשך החיים.

א. מיקוד ומחויבות – נסיונות הרגעה של "הכל בסדר" לא עובדים כאשר כלום לא בסדר. זה לא מרגיע ולפעמים אפילו מחמיר את המצב. השתמשו במקום זה ב"אנחנו כאן איתך", "אני נשאר כאן כמה זמן שתצטרך". הידיעה שהמטופל לא צריך להתמודד לבד עם המצב – עושה פלאים.

ב. עידוד לפעולה – במקום להרגיע, לדאוג שהמטופל יעשה משהו לטובת כולם. לדוגמא – יבדוק למי אפשר למזוג שתיה בממ"ד או יכתוב הודעה לקרובי משפחה לעדכן שהוא בסדר. העשייה מוציאה את האדם מהמקום הרגשי ומביאה אותו לעיבוד של הטראומה באזורים "גבוהים" יותר של המוח (ראה בסעיף הבא).

ג. שאל שאלות (לא רגשיות) – אל תשאל שאלות כמו "נבהלת?" "אתה מפחד?" – אצל האדם שחווה טראומה, עובדת המערכת הלימבית ביתר שאת וכדי שהטראומה תהיה מעובדת יש צורך לחבר את הטראומה לחלקים הגבוהים יותר במוח – החלקים שעוסקים בחשיבה. נשאל שאלות כמו: "מה קרה?", "מתי זה קרה?", "מה עשית כשזה קרה?" ועוד.

ד. הבנייה – מניסיון אישי – אנשים שחווים מצבי חירום, הרבה פעמים לא מצליחים להבין מה בדיוק קרה. הם מבולבלים וצריכים שמישהו יבנה עבורם את סדר האירועים. לדוגמא: "היתה אזעקה, רצנו לממ"ד, עכשיו אנחנו בממ"ד ועוד מעט כאשר יהיה אפשר לצאת – נצא החוצה". או: "הוא לא הרגיש טוב, הזמנו אמבולנס, הוא פינה אותו לבית חולים כדי שיטפלו בו, עוד מעט נתקשר ונבדוק מה שלומו". ההבניה יוצרת סדר אצל המטופל ומסייעת לו לארגן לעצמו את המחשבות.

בקיצור – אל תעמדו בחוסר מעש, תעשו מעש"ה!