צמחי מרפא

צמחי מרפא – היסטוריה
עוד משחר ההיסטוריה ידוע השימוש בצמחי מרפא. הרבה לפני לידתן של התעשיות הפרמצבטיות כבר ידעו בני האדם לנצל את הכוחות שגנוזים בצמחי המרפא. בתנ"ך מסופר לנו על איסוף הדודאים על ידי ראובן, צמח מרפא קדום שמחזק את הפוריות (לפני כ 3600 שנים). בתרבויות אחרות מתוארים צמחים רבים ושימושם הרפואי. כך בתרבות סין, יוון, רומא ומאוחר יותר בכתבים רבים נוספים.
האדם ידע כנראה, גם ללא אבחונים מדויקים מה טוב לו ומה מזיק לו. מאוחר יותר היטשטש ההבדל בין טוב לרע ובין מועיל ומזיק והאדם החל לחפש מה נעים לו ומה נחמד לו. האדם איבד קצת מאותם הכרות אינסטינקטיביות שלו והחל לחפש את ההגיון בכל דבר.
מעניין לראות שכיום המדע מתחיל להכיר בדברים שהרפואה העתיקה אמרה מזמן. לדוגמא:

1. הסינים טענו שאכילת סחוס של בעלי חיים, מועילה לבעיות במפרקים. רק היום המדע מצא שהסחוס, שלנו ושל בעלי החיים מכיל גלוקוזאמין וכונדרויטין (glucosamine & chondroitin) ולכן מועילה אכילת סחוס לסחוס שלנו. הגוף שלנו פשוט מקבל חומרי גלם טובים לבניית הסחוס שלו.

2. הסינים האמינו שאכילת אגוזי מלך מועילה למוח. הם ביססו את טענתם על כך שהצורה של האגוז מזכירה מאד את צורת המוח האנושי. אגוזי מלך מכילים כמות גדולה של אומגה 3 (ביחס לאגוזים אחרים) שהוכח כתורם משמעותית לבריאות המוח. מה שידעו הסינים אלפי שנים, אנחנו צריכים מחקר שיאושש זאת.
3. הרמב"ם כתב לפני כ 800 שנים שנתאמת בניסיון שאכילת הלפת מחדד את הראות (פרקי משה, כב). גם הניסיון הזה לא הספיק למדע ורק אחרי מאות שנים התברר שעלי הלפת מכילים כמות גדולה של לוטאין (lutein) וזקסאנטין (zexantine), שני חומרים שהוכחו בעת האחרונה כמגנים מפני התנוונות מאקולרית של העין. AMD זה קבוצת מחלות שפוגעות בתאי הראייה המצויים במאקולה שבמרכז הרטינה שבעין. AMD היא גורם מספר אחד לבעיות ראייה בבני 55 ומעלה ולעיוורון. כאמור, לקחו 800 שנים בכדי לאמת את הנתון הקטן הזה…

ישנן עוד המון דוגמאות כאלו ועל כל פנים רואים שהאדם ידע לבד, אם מחכמה עתיקה ואם מנסיון, מה טוב לו ומה לא.
בימי קדם נעשו לפעמים טקסים מסביב לצמחי המרפא עם תפילות שונות ופולחנים שונים. בצמחי המרפא היו משתמשים בצורות שימוש שונות.

1. שימוש פנימי היה נעשה בחליטות או בלעיסה של צמחים. ישנם צמחים שערכם החשוב הוא השמן הארומטי שבם ובחליטה השמן מתנדף. כך היו מתאימים כל צמח ותכונותיו. פורמולות צמחים נזכרות בפפירוסים במצריים, בספרות סינית וטיבטית עתיקה וכמובן בכתבים היווניים והרומיים.

2. שריפת צמחי מרפא – הסינים השתמשו כבר לפני אלפי שנים בעשב הלענה. הם היו לוקחים אותו ושורפים אותו על המטופל או שהיו מקרבים את הצמח הבוער אל נקודות מסויימות של המטופל ומחממים את הנקודות בעזרתו. עשב הלענה, ה"מוקסה", משמשת עד היום כהשלמה לדיקור הסיני המסורתי (האקופנטורה) אצל המרפאים הסינים. במקומות אחרים בעולם היו משתמשים בעשבים שונים אותם היו שורפים להשגת מטרות רפואיות שונות.

3. שימוש חיצוני היה כמשחות או רטיות למטרות שונות. לעיתים כטיפול חיצוני שאמור לעבור דרך העור פנימה אל תוך הגוף ולעיתים כטיפול חיצוני לפצעים מסויימים, גירודים ועוד.

4. שימושים שונים נוספים היו לצמחי המרפא כמו מרכיבים בחוקנים למטרות שונות, צמחים לטיפול באוזניים ובעיניים, צמחים לטיפול בפה ובחניכיים ועוד.

בהמשך נסקור את השימוש בצמחי מרפא כיום.

להתאמה אישית של צמחי מרפא ותוספי תזונה – אתם מוזמנים לפנות אלינו.