ויטמין C ומחלת הסרטן
לינוס פאולינג
אחרי שאנחנו כבר יודעים מהי מחלת הסרטן, אפשר לנסות לחפש פתרונות. בכתבה זו, אני רוצה להתייחס לוויכוח עתיק יומין בין הממסד הרפואי לבין מדען ענק שהחזיק פרס נובל לכימיה.
לינוס פאולינג נולד בשנת 1901 והיה מחדש גדול בתחום הכימיה. בעיקר תרם להבנת הקשרים בין מבנה המולקולה לבין תפקידה.
בשנת 1954, זכה פאולינג בפרס נובל לכימיה על תגליותיו בתחום הבנת המולקולות. 8 שנים מאוחר יותר, קבל פאולינג את פרס הנובל השני. הפעם היה זה פרס עבור שמירתו על האנושות. פאולינג סיפר לעולם על הסכנות שבניסויים האטומיים שעושה ממשלת ארצות הברית ובלחץ כבד של 11,000 אנשים שחתמו על עצומה, בתוספת קצת לחץ של האו"ם, הניסויים נפסקו. פאולינג אומנם זכה להשפלות ולעג מצד ממשלת ארצות הברית, אך קיבל את פרס הנובל. אלו היו אולי ניצני המרד של פאולינג כנגד המוסכמות העולמיות ותחילת המערכה שפתח כנגד כל מדעני העולם.
בשנת 1970 פרסם את הספר סרטן וויטמין cancer and vitamin "C") C). בספר הוא מתאר את הקשרים בין טיפול בסרטן ובין ויטמין C ואת המחקר שערך בנושא. המחקר והספר לא זכו להכרה מעולם, חרף מלחמותיו של פאולינג. חוקרים ששחזרו את הניסוי של פאולינג, הוכיחו שהמחקר של פאולינג בעל מסקנות שגויות ובכך קברו למעשה את התיאוריה של פאולינג. גם מכתב ששלח פאולינג לעיתון מדעי יוקרתי ובו הסבר מכובד להבדלים בין הניסויים, לא עזר. המכתב לא פורסם מעולם.
פאולינג נדחה על ידי הקהילה הרפואית-מדעית ולא זכה להכרה על ממצאיו בתחום תוספי התזונה ובפרט ויטמין C מעולם. הוא המשיך לכתוב ולהלחם עד שנפטר בגיל 93. כל מי שזכה להיפגש איתו היה אומר שאין הוכחה יותר גדולה לנכונות שיטתו של פאולינג, מאשר המפגש עם אדם שעבר את גיל ה 90 ועודנו צלול, פעיל ובריא כאדם צעיר.
האמת, שכבר מי שהקשיב בקשב רב לנאומו בעת קבלת פרס הנובל הראשון, היה יכול לנחש לאן יתגלגלו הדברים. פאולינג הוכח כבר אז כמרדן ודבריו יכולים להנחות כל ממציא וחדשן: "כאשר נואם לפניך אדם זקן ונכבד, הקשב לו קשב רב ובכובד ראש, אבל אל תאמין לו. לעולם אל תשים את מבטחך בשום דבר חוץ מאשר בתבונתך. המבוגר ממך, גם אם שערו הלבין או נשר וגם אם הוא חתן פרס נובל, ייתכן מאד שיטעה. העולם מתקדם, כל שנה ושנה וכל מאה ומאה וצעירי הדור מגלים את הדברים השגויים בדברי קודמיהם. לכן, היה תמיד ספקני – חשוב תמיד בצורה עצמאית" (התרגום מתוך תרגומו של דולב גילמור בספרו "הכח האמיתי של ויטמין C").
המחקר של פאולינג
פאולינג רצה לבדוק את ההשפעה של ויטמין C על חולים סופניים. במחקרו הוא לא השתמש בסמיות כפולה אלא בקבוצת ביקורת ללא טיפול. על כל חולה שקיבל טיפול, לקח פאולינג 100 חולים שלא קבלו טיפול. לדוגמא, פאולינג לקח 17 חולים עם סרטן ריאה. בקבוצת הביקורת היו 170 חולים עם סרטן ריאה. כל החולים היו באותו המצב מבחינה בריאותית וכולם הוגדרו כ"סופניים", כלומר, הרפואה הרימה ידיים בכל מה שנוגע למצבם.
סך הכל השתתפו במחקר של פאולינג 100 חולים שקבלו ויטמין C ו 1000 חולים בקבוצת הביקורת.
התוצאות מדהימות בכל קנה מידה. אמנם לא ניצלו חייו של אף חולה סופני, אך הויטמין C גרם לתוחלת חיים גבוהה מאד ביחס לקבוצת הביקורת. כבר לאחר 50 ימים ניתן היה לראות פער משמעותי בין שתי הקבוצות ועם הזמן הלך פער זה והצטמצם עד למות כל החולים שלא טופלו. אחרוני החולים שטופלו בויטמין C שרדו עוד 200 ימים ויותר מעבר לחולים האחרונים שלא טופלו. מספר ימים אסטרונומי ביחס לחולים סופניים. את שאר הנתונים תוכלו לראות בגרף שצירפתי לכם:
[singlepic=30,320,240,,]
הדעת נותנת, על אף שלא הוכח דבר זה במחקר, שייתכן שהיו יכולים להציל חולי סרטן לחלוטין אילו היה ניתן להם הטיפול "בזמן". באשר למניעה, הדבר נראה עוד פשוט יותר. אגב, המינון שהשתמשו בו לצורך המחקר, היה 10 ג' ליום.
חקירה נגדית
ב"מיו-קליניק" שחזרו את המחקר. הם לקחו חולי סרטן עם גידול במעי הגס ולא מצאו שום תוצאות שתמכו את מחקרו של פאולינג. יתרה מזאת, נראה היה אפילו שהחולים שהשתמשו בויטמין C מתו מהר יותר מאשר החולים שלא השתמשו כלל. הגרף שנראה מהמחקר שלהם נראה בערך כך: [singlepic=29,320,240,,]
מה התרחש שם בקליניקה? מה הם עשו לחולים? איך הם הצליחו להרוג אותם כל כך מהר?
הריגה בכוונה תחילה ב"מיו-קליניק"!
מתברר, שלחולים שקבלו ויטמין C הפסיקו לאחר 75 ימים את מתן הויטמין C. החולים נשארו ללא ויטמין C בכמויות אליהם הרגילו את הגוף, דבר שהיה הרסני בשבילם. תוך ימים ספורים מתו כל החולים שטופלו בויטמין C. מסקנת החוקרים: ויטמין C אינו מועיל לחולי סרטן ואף יכול להזיק. החוקרים נמקו את החלטתם להפסיק את מתן הויטמין C בכך שהם לא רואים שום תועלת בנתינתו..
הגרף מראה אחרת.
פאולינג כאמור, זעק וכתב לכתבי עת רפואיים בניסיון לתקן את העוולה, אך מאמריו לא פורסמו. כאילו היתה יד נעלמת או לא נעלמת שחסמה כל דבר שהיה קשור לויטמין C. גם כאשר חוקרים יפניים הוכיחו, ללא קשר לפאולינג, את היעילות של מתן ויטמין C לחולי סרטן סופניים, לא זכה הדבר לפרסום הראוי לו.
ממשיכיו של פאולינג טוענו שישנם יותר מדי גורמים שלא רוצים לראות אנשים מבריאים ממחלת הסרטן (לפחות לא אם זה ללא עזרה תרופתית…). אלה הן האשמות קשות והשתלשלות הדברים בהחלט תומכת בטענות אלו. רק מחקרים נוספים ואנשים נוספים שיבצעו את התהליך – יצליחו ללמד האם צדק פאולינג או לא.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!