הכל על אנטיביוטיקה

קצת היסטוריה
מסופר על חוקר בשם אלכסנדר פלמינג שגידל תרביות חיידקים במצע גידול במעבדה שלו. יום אחד, כאשר הגיע למעבדה, ראה שהתחיל להתפתח עובש (פטרייה) על אחת הצלוחיות שלו. הגילוי המעניין היה שנראה היה שהעובש חיסל את החיידקים שסביבו. כך, לגמרי בטעות, התגלתה תגלית חשובה מאין כמוה – האנטיביוטיקה. הפניצילין, האנטיביוטיקה הראשונה, זכתה את אלכסנדר פלמינג בפרס נובל לרפואה. מאז התפתחו סוגים שונים של אנטיביוטיקות לטיפול בחיידקים שונים.
אנטיביוטיקה מיועדת לטיפול אך ורק בחיידקים ולא בוירוסים או פתוגנים אחרים.

ההבדל בין וירוס לחיידק

חיידק הוא היצור החי הקטן בעולם. הוא יכול להתקיים בכוחות עצמו ואינו צריך מישהו שיאחסן אותו על מנת להתרבות ולגדול. וירוס לעומתו, הוא בסך הכל חומר דומם. הבעיה היא כאשר החומר הדומם הזה מגיע לתא. כאשר מגיע הוירוס לתא הוא משעבד את התא כרצונו. ה DNA של הוירוס משתלב עם ה DNA של התא וכך התא מתחיל לעשות את רצונו של הוירוס. רק במצב כזה יכול הוירוס להשתכפל. חיידקים כאמור, הם יצורים קטנים שיודעים להשתכפל לבד ולהתקדם לכיוונים חדשים. התקדמותו של הוירוס אקראית. הוא פשוט מגיע לאן שמגיע. אין לו כושר התקדמות ותנועה. הוירוס הוא דומם. כאשר נבין קצת יותר מהו חיידק – נוכל להבין למה האנטיביוטיקה פוגעת בחיידק ולא בוירוס.

מבנה החיידק

חיידק

כמו שניתן לראות, אחד ההבדלים בין בחיידק לבין התא האנושי הוא העובדה שלחיידק יש מעטפת נוספת. לתא של אדם או בעל חי יש ממברנה אחת שמחזיקה את הצורה של התא, מאפשרת חדירות של חומרים מסוימים ומשאירה אחרים בחוץ, מגינה על התא ועוד. בנוסף לכל אלו, לחיידק יש גם קפסולה (דופן תא) בדומה לתאים צמחיים. החיידק חייב את הדופן שלו על מנת לחיות. וכאן מגיעה האנטיביוטיקה לפעולה – רוב האנטיביוטיקות עובדות במנגנון של הרס דופן התא או עיכוב החידוש של דופן התא. לכן האנטיביוטיקה מסוכנת רק לחיידקים ולא לתאים האנושיים.

מערכת החיסון או אנטיביוטיקה
לפעמים אנשים חושבים שאין כאן שאלה – ניתן גם למערכת החיסון לעבוד וגם ניקח אנטיביוטיקה. הבעיה היא שזה לא הולך ביחד. האנטיביוטיקה מחסלת את החיידקים לפני שמערכת החיסון מתחילה לפעול. באופן זה, אם בכל מצב הכי קטן של זיהום חיידקי ניטול אנטיביוטיקה, אנו מנוונים את מערכת החיסון. אנו מצמצמים את ההכרות של מערכת החיסון עם פתוגנים חדשים וכך מערכת החיסון לא מכירה את השטח. במצב כזה, אם מערכת החיסון תפגוש בחיידק חדש – סביר להניח שהתגובה תהיה יותר קיצונית – החיידק לא נמצא בזיכרון החיסוני שלנו ומערכת החיסון צריכה לעבוד מחדש. הכניסה למאגר המבוקשים של מערכת החיסון יכול להתבצע רק על ידי חשיפה לפתוגן ומלחמה בו (יש הטוענים שגם חיסון גורם לזיכרון חיסוני אף שהפתוגן מוחלש ואינו גורם למלחמה – אולי בעתיד יתגלה שהזיכרון החיסוני שנוצר בעקבות חשיפה לחיסון, קצר טווח בהרבה לעומת חשיפה טבעית – אבל זה לא הנושא).
ניתן לומר אם כן, שחוץ מאשר במקרים מסוימים שחלקם יפורטו בהמשך, כדאי מאד לתת למערכת החיסון לעבוד ולא לקחת אנטיביוטיקה.

מקרים אקוטיים וכשל חיסוני

תא של מערכת החיסון שולח את זרועותיו אל עבר חיידקים לא רצויים

תא של מערכת החיסון שולח את זרועותיו אל עבר חיידקים לא רצויים

במקרים אקוטיים של זיהום חמור או כשל חיסוני לפעמים אין ברירה אלא לקחת אנטיביוטיקה לחיסול החיידקים לפני שהם מחסלים את הגוף. מצבים כאלה הם מאד נדירים. מדובר בחיידקים אלימים במיוחד (לפעמים פרי פיתוחה של האנטיביוטיקה – נדבר על זה עוד בהמשך) או במצב של מערכת חיסון חלשה במיוחד כמו למשל באיידס.
מלבד מקרים אלו, נראה שאין הצדקה להשתמש באנטיביוטיקה ויש להניח לגוף לבצע את העבודה.
כל האמור לעיל נכון להוציא חיידק אחד –

סטרפטוקוק A
סוג זה של חיידק, אינו מסוכן במיוחד. הגוף בדרך כלל מצליח להתגבר עליו ללא שום עזרה מבחוץ. הגוף מפתח נוגדנים, הנוגדנים תוקפים את החיידק והכל מסתדר. אם כן, מה הבעיה בסטרפטוקוק A?
הבעיה היא שאצל כ 10% מהאוכלוסיה ישנה תופעה מסוכנת. כאשר הנוגדנים מתפתחים כנגד החיידק, הם מתחילים לתקוף דברים שדומים לחיידק במבנה הכימי שלהם: חלקים במפרקים, מסתמי הלב וסוג מסוים של רקמת חיבור. התוצאה: בגלל שמערכת החיסון התגוננה מפני החיידק, נהיה נזק בלב, במפרקים ובעור. הבעיה היא שחלק מהנזקים הם קשים.
מסיבה זו, בגלל אותם 10%, החליטו הרופאים לתת לכל מי שנחשף לסטרפטוקוק מסוג A, אנטיביוטיקה שתהרוג את החיידקים לפני שהגוף מספיק לעשות זאת. לא מפני שהגוף לא יודע, אלא מפני שאנחנו לא רוצים שהגוף יעשה את זה.
כאשר יש חשד לסטרפטוקוקוס מסוג A, הרופא מבקש לעשות “משטח גרון”. בפעולה זו מוציא הרופא כמה חיידקים ושולח אותם לגדול במעבדה. אם מתקבלת תשובה חיובית מהמעבדה, משמע יש סטרפטוקוקים בגרון, הרופא ממליץ מיידית לקחת אנטיביוטיקה.

הנפגעת העיקרית: מערכת העיכול
מערכת העיכול סובלת מאד מנטילת אנטיביוטיקה. כאשר אנו נוטלים אנטיביוטיקה, אנו הורגים לא רק את החיידקים שאותם רצינו להרוג, אנו הורגים את כל אוכלוסיית המעיים שלנו.
במעיים שלנו צריכים להיות חיידקים. באופן תקין נשמר איזון בין ה”חיידקים הטובים” ל”חיידקים הרעים” ובין החיידקים למיקרואורגניזם אחרים במערכת העיכול. כאשר נוטלים אנטיביוטיקה, רק החיידקים מתים ואילו הפטריות, הוירוסים, הטפילים ויצורים אחרים נשארים חיים. במצב זה, הם מתפתחים מעבר לרגיל (מאזן הכוחות נשבר ויש מרווח נשימה..) ויוצרים בעיות רבות במערכת העיכול ובגוף כולו.
לכן אדם שמטופל באנטיביוטיקה, חייב להיות מטופל במקביל בפרוביוטיקה.

מוטציות
בעיה קשה נוספת שנוצרת כתוצאה משימוש באנטיביוטיקה היא בעיית העמידות. חיידקים, ככל יצור חי יוצרים מוטציות כדי להתאים לסביבה. אדם שחי בסביבה של קור חזק, יוכל לשרוד קור באופן יותר טוב מאחרים מכיוון שאבות אבותיו התאימו את עצמם לסביבה זו. הגנטיקה שלהם, עם השנים, השתנתה, וכעת צאצאיהם יכולים לעמוד בקור העז.
אותו הדבר קורה גם אצל החיידקים. החיידקים מתאימים את עצמם לסביבה כדי שיוכלו לשרוד בתנאי אנטיביוטיקה. תהליך אבולוציוני זה קורה ומתחדש כל הזמן וכל דור שונה מקודמו. הבעיה היא שדור של חיידקים הוא כ 20 דקות ודור שלנו כ 50 שנים!!
כלומר, הם מצליחים לשנות את עצמם מהר מאד ולהתאים את עצמם לסביבה. אחרי שעה של עבודה אנו נפגשים עם הנכד של הפתוגן שיכל להספיק הרבה בזמן שמבחינה גנטית הוא אפסי בשבילנו!
כיום, מוכרים כבר כמה זנים ש”אין מה לעשות כנגדם”. זנים אלו מופיעים בבתי חולים, מקומות שרוויים בדרך כלל באנטיביוטיקה. שם גדלים להם הזנים הכי מסוכנים והכי אלימים. כאשר מתגלה זן כזה, מושם החולה בבידוד, דינו נגזר והמחלקה עוברת חיטוי יסודי.
תהליך זה רק מחמיר עם השנים ולכן טבעו הרופאים את המושג “שימוש מושכל באנטיביוטיקה”.

שימוש מושכל
בגלל בעיית המוטציות, התחילו הרופאים להגדיר מחדש את השימוש באנטיביוטיקה. הרופאים התחילו לחשוב שאולי את פרס הנובל כדאי להשאיר בויטרינה ולהשתמש בו רק כשבאמת צריך.
אנטיביוטיקה מונעת – אנשים מסוימים “צריכים” לקבל טיפול מונע של אנטיביוטיקה לפני טיפול שיניים. ביניהם: חולי סכרת מסוג 1 (תלויה באינסולין), אנשים עם ראומטיזם, חולי זאבת ועוד. למרבה ההפתעה, התגלה שכל אותם פרוטוקולים שתומכים בתיאוריה של נטילת אנטיביוטיקה מונעת לפני טיפולי שיניים – הם בגדר תיאוריה. החששות הכבדים שבטיפול באותם אנשים ללא אנטיביוטיקה מונעת, גרמו לפרוטוקולים “מחמירים”. רק מאוחר יותר, כשהחלו להתגלות נזקי האנטיביוטיקה, החליטו החוקרים לחזור ולבדוק מה המקור לאותם הנחיות – השימוש המושכל באנטיביוטיקה פרץ קדימה.
אנטיביוטיקה במצבים אקוטיים – אין לי מושג איך שכנעו את המשתתפים במחקר להשתתף בו – במחקר שנערך בוושינגטון, נבדקו 100 אנשים עם דלקת של הלבלב (pancreatitis). חמישים מהם קיבלו תרופת דמה וחמישים קבלו אנטיביוטיקה. החוקרים לא ראו שום יתרון אצל הקבוצה שקיבלה אנטיביוטיקה לעומת הקבוצה שלא קבלה. לא מבחינת הצורך בהתערבות ניתוחית, לא מבחינת רמת הזיהום שהתפתח ולא בכלל. גם במקרים אקוטיים צריך להשתמש באנטיביוטיקה שימוש מושכל.
אגב, אולי דווקא בשימוש אקוטי יש צורך להשתמש בזהירות באנטיביוטיקה. אדם שנמצא במצב אקוטי, מטבע הדברים חלש במקצת ויוכל להתגונן עוד פחות טוב במקרים של מוטציות שונות.
בכל מקרה – גם במצב אקוטי וגם אם לא – אם אתם לא רופאים: מותר להקשות על הרופא, חייבים לשאול אותו את השאלות הנכונות, מותר לקבל חוות דעת שנייה – אבל – המילה האחרונה חייבת להיות שלו.

אז מה האלטרנטיבה?
במחקר שנערך באוסטרליה, נמצא ששחייה הורידה תחלואה בעשרות אחוזים והורידה שימוש באנטיביוטיקה ב 45%! לא צריך להאריך בהשפעות הטובות של השחייה על הגוף ועל השפעות האנטיביוטיקה כבר דיברנו.
באופן כללי ניתן לומר, ששמירה על תזונה נכונה ואורח חיים בריא יכול להוריד כמעט לאפס את השימוש באנטיביוטיקה. אם כבר מגיעים למצב של צורך אמיתי, אפשר בהתייעצות עם רופא לשקול שימוש באנטיביוטיקה טבעית.
אנטיביוטיקה טבעית אינה גורמת נזק לפלורת המעיים ולא גורמת למוטציות של החיידקים. האם האנטיביוטיקה הטבעית יודעת להבדיל בין חיידק טוב לחיידק רע? האם האנטיביוטיקה הטבעית יודעת לחסל חיידקים מבלי שהדור הצעיר יפתח עמידות אליה? האם היא כל כך מתוחכמת?

אנטיביוטיקה טבעית
כדי לעשות קצת סדר בבלגן נחלק את כל האנטיביוטיקה הטבעית לשני חלקים:

1. חומרים שהורגים פתוגניים – ישנם חומרים מהטבע שהורגים פתוגנים. על חומרים אלו נמנים מי הכסף (colloid silver), שמן האורגנו, שמן עץ התה וחומרים חזקים אחרים. כאשר משתמשים בחומרים אלו, יש לקחת בחשבון שפלורת המעיים נהרסת ומושמדת ממש כמו בשימוש של אנטיביוטיקה.
בשביל תומכי מי הכסף והדומים לו אשאל שאלה – האם המקור של האנטיביוטיקה היא לא טבעית? בוודאי שכן! הפניצילין הוא טבעי!
לא כל מה שטבעי הוא בריא. האנטיביוטיקה טבעית ולא בריאה, הטבק הוא טבעי, הסוכר צומח בטבע והרשימה ארוכה..
לפעמים, בלית ברירה, טוב להשתמש בחומרים אלו, כגון בהתפרצות של קנדידה (התפרצות = מצב קשה מאד של קנדידה, לא כל אחד שאמרו לו שיש לו קנדידה. לכולנו יש..), במצבים של טפילים ותולעים במערכת העיכול, במקרים של הליקובקטור פיילורי עקשני במיוחד ועוד.
בכל מקרה אחר צריך להתייחס בחשדנות מה, כלפי אותם חומרים.

2. חומרים מחזקי מערכת החיסון – חומרים אלו מכונים בהשאלה בלבד “אנטיביוטיקה טבעית”. חומרים אלו, אינם פוגעים בחיידקים, אלא עוזרים למערכת החיסון לפגוע בהם. בין החומרים האלו נמצאים הויטמין C והאבץ והחומרים הנמצאים באכיניציאה, בפרופוליס, בלפצ’ו, באונקריה ובעוד צמחי מרפא רבים. בצמחי המרפא קיימים גם חומרים אנטיביוטיים, אולם צריך לשים לב שאנו משתמשים יותר בחומרים המחזקים את מערכת החיסון בפעולתה ופחות בחומרים המחליפים את מערכת החיסון.

בדרך זו, עוזרים החומרים שבקבוצה השנייה, למערכת החיסון ו”מבדילים” בין חיידקים טובים לרעים. זוהי ה”אנטיביוטיקה” היחידה שיודעת לברור את מי היא משמידה ואת מי לא. המדע משתוקק למצוא חומר אנטיביוטי בררני שיעבוד רק על זן אחד של חיידקים…

אנטיביוטיקה בדלת האחורית
בנוסף לאנטיביוטיקה שהרופא רושם, מסתובבת לה אנטיביוטיקה יום יום ושעה שעה מתחת לאף שלנו וגרוע מכך – בתוך הפה שלנו.
במסמך ארוך ומייגע במיוחד של משרד החקלאות מתוארות הדרכים שבהם מגיעה האנטיביוטיקה לגוף שלנו – על ידי בשר, עופות וחלב. המסמך מלא בטבלאות מפורטות שהמשותף שבהם הוא – שככל שעוברות השנים, יש לנו יותר ויותר אנטיביוטיקה באוכל. אגב, בביצים לא נמצאה מעולם שארית אנטיביוטיקה או תרופות וחומרים כימיים אחרים (לתשומת לב חסידי הביצים האורגניות..).
בנוסף, כנראה שחלק מהמגדלים למדו לעקוף את הביקורות לבדיקת חומרים כימיים במזון, בדרך שעדיין לא ידועה לרשויות המדינה האמונות על נושא זה. גם מסקנה זו היא לא שלי אלא של המדינה..

לסיכום
מטרתי הייתה בכתיבת הדברים להביא את נושא האנטיביוטיקה ובעיקר את השימוש המושכל באנטיביוטיקה לידיעת הציבור. במקרים רבים, מדווחים רופאים שהם לא רצו לרשום אנטיביוטיקה, משום שהם חשבו שהמטופל יסתדר לבד, אך בגלל לחץ של המטופל או הוריו (דוקטור! תעשה משהו!), החליטו הרופאים לרשום אנטיביוטיקה. לידיעתכם!

למידע נוסף או יעוץ וטיפול במגוון בעיות בריאותיות – אתם מוזמנים לפנות אלינו.

0 תגובות
  1. שניר
    שניר אומר:

    מה שנכתב בכתבה שהחיידקים מתאימים את עצמם,אינו נכון.יש חיידקים שעברו מוטציות(יצורים חד תאיים הם מאוד מוטנטים)וכשהם מגיעים למצב שבו הגן החדש שנוצר להם הוא יעיל,החלשים מתים והחזקים שורדים.יש דרך אחרת שבה חיידקים כן “מתקדמים” ,נקרא רביה זוויגית בחיידקים.

    הגב
    • נדב אלשיך
      נדב אלשיך אומר:

      מקריאה מדוקדקת ומתונה של הכתבה תראה שחיידקים שמתאימים את עצמם = מוטציה. בוודאי שחיידק אחד לא יכול לעשות התאמה לסביבה וכך מפורט בכתבה.

      בקיצור – צודק לגמרי..

      הגב

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *