כמעט לבלב מלאכותי

מערכת חדשה של משאבת אינסולין   בשילוב של חיישן שמנתר את רמות הסוכר בדם "Paradigm Veo"  יכולה כמעט להחליף את הלבלב האמיתי שנפגע במצב של "סכרת נעורים" (Tipe 1). קצת על המערכת וגם על מה שאין בה..

כשהומצאה משאבת האינסולין היתה זו פריצת דרך של ממש בטיפול בסכרת נעורים. בסכרת נעורים, המכונה כך בטעות מכיוון שרוב החולים בה הם צעירים, נהרסים תאי בטא בלבלב ומופסק יצור האינסולין. עד לפני המצאת המשאבה היו צריכים החולים לנתר את עצמם באופן קבוע ולהזריק באופן יום יומי מספר זריקות ביום של אינסולין דבר שהסב צער וכאב רבים. המצאת המשאבה שינתה את התמונה: הצינור מוחדר לגוף והזריקות הגיעו כמעט לקיצן. המשאבה מזריקה פעמים רבות אינסולין מבלי לגרום לכאב או לפעולה חודרנית נוספת בכל הזרקה.

נו, ומתי ישדרגו את המשאבה ל"לבלב מלאכותי"?

הצפייה בעקבות המצאת המשאבה הייתה שיתפתח בקרוב מכשיר שישלב פונקציות של ניתור והזרקה במכשיר אחד אולם מצב זה לא קרה עדיין כצפוי.

פריצת דרך

עכשיו הומצא ה"Paradigm Veo" שפותח קצת יותר את התקווה עבור חולי הסכרת. המכשיר מונע הזרקת אינסולין במקרה של סוכר נמוך בדם. כלומר, המכשיר יודע לנתר אוטומטית את רמת הסוכר בדם ונותן התראה לעיכוב ההזרקה. אם האדם מתעלם מההתראה – המכשיר פשוט מעכב את הזרקת האינסולין במועדה. המטרה: מניעת מצבים של סוכר נמוך בדם שעלול לגרום לאובדן הכרה ואף למוות.

מה המכשיר לא עושה?

המכשיר לא מתזמן את הזרקת האינסולין. מכשירי הדור הבא, כך צופים המפתחים, יוכלו גם לקבוע לבד כמה אינסולין להזריק על פי ניתור רמות הסוכר. באופן זה גם ימנע מצב של סוכר גבוה בדם. מצב של סוכר גבוה בדם אינו מסוכן ברמה המיידית אולם הוא הגורם בסופו של דבר לנזקים ארוכי הטווח אצל חולי הסכרת: פגיעה בכליות, בלב, בכלי הדם במוח, בכלי הדם ברגליים, בעיניים ועוד. בקיצור, מכשיר שיחליף לגמרי את הלבלב, כלומר ידע לא רק מתי לא להזריק אלא גם מתי כן להזריק – יוכל להוות פתרון של ממש לחולי הסכרת.

בכל אופן

בכל אופן, אין צורך להרגיש הרגשת אכזבה מהפיתוח החדש. מעבר לכך שהוא פריצת דרך של ממש בדרך לדור העתיד של המכשירים, הוא יתרון בפני עצמו: הוא תגלית של ממש לחולי סכרת שסובלים מתנודות חדות של סוכר בדם וסובלים מהתעלפויות ואיבודי הכרה על בסיס קבוע.

המשאבה הוכנסה לראשונה בעולם לטיפול נסיוני בבית החולים זיו בצפת.