זיהום אוויר ודלקת התוספתן

מוזר אולי, אבל נמצא קשר ישיר בין חשיפה קצרת מועד לזיהום אוויר חמור ובין דלקת בתוספתן. קצת על המחקר ומוסר השכל קטן.

התוספתן, כשמו, הוא איוזשהי תוספת שאינה ברורה דיה שנמצאת בתחילת המעי הגס שלנו. חוקרים מעריכים שהתוספתן היה בעבר איזור שיכל לפרק תאית כאשר בני האדם היו אוכלי עשב בלבד. כיום, אזור זה התנוון ונשאר חסר תפקיד. חוקרים אחרים מסבירים שהתוספתן הוא איבר שתפקידו לשמור על איזון של חיידקי המעיים החיוביים לעומת הוירוסים, הפטריות ושאר דברים שמסתובבים במערכת העיכול שלנו. הועלו גם תיאוריות אחרות אך כך או אחרת טרם נמצא הבדל משמעותי אם בכלל בין אנשים שחיים ללא תוספתן ובין רוב האוכלוסייה שבתוך מעיה נמצא התוספתן.

הבעיה היא שהיתרון הגלום בתוספתן חבוי מאיתנו. לעומת זאת, החסרונות גלויים וידועים. החסרון הבולט בתוספתן – היכולת שלו להחליט שהוא נהיה פתאום מודלק. עדיין לא ידוע מה גורם לתוספתן להיות מודלק אך מה שברור הוא שכאשר יש דלקת בתוספתן, אפנדיציטיס בלעז, יש סכנת חיים. התוספתן המודלק עלול להתפוצץ ותוכנו עלול להשפך אל חלל הבטן. שם, באזור הסטרילי של חלל הבטן לא אמורים להיות חיידקים כלל. במצב של פיצוץ התוספתן ישפכו אלפים רבים של חיידקים אל הבטן ויגרמו לזיהום חמור ומסכן חיים.

החסרונות כל כך ברורים והיתרונות כל כך עלומים עד שבמקרים של טעויות באבחנה, כאשר המנותח (בדרך כלל ילד) שוכב על שולחן הניתוחים עם בטן פתוחה, היה מוציא המנתח את התוספתן הבריא מגופו של המנותח באומרו: "הוא כבר לא יפריע לנו…". כלומר, גם כאשר התוספתן היה בריא לא היה מפסיד המנתח הזדמנות "להרוג" עוד תוספתן ועל ידי כך למנוע, לפחות מאותו מנותח, לחזור שנית אל שולחן הניתוחים בשל דלקת התוספתן. היום הגישה קצת השתנתה.

כעת, התגלה במחקר חדש איזשהו הסבר לדלקת התוספתן. החוקרים מעריכים שאין פה הסבר לדלקת אלא איזשהו טריגר שגורם להתפרצות האפנדיציטיס. "הקש ששבר את גב הגמל". החוקרים גילו שילדים רבים שסבלו מדלקת בתוספתן נחשפו לרמות גבוהות של זיהום אוויר לתקופה קצרה לפני המקרה. כלומר, הילד היה בקומזיץ ו"לא הפריע לו" בכלל העשן? יכול להיות שהחשיפה הקצרה הזו היתה "הנפילה האחרונה" בדרך לדלקת התוספתן.  

אתם מכירים את זה שאתם נמצאים במציאות 'לא אידיאלית' כמו למשל באמצע 'על האש' עם כוס קולה ביד. אתם אומרים לעצמכם: "רק כוס אחת לא תזיק". אז זהו שלא בטוח. לפעמים כוס אחת יכולה להיות טריגר לדברים אחרים. לפעמים "פשע קטן" שאנו פושעים כלפי הגוף שלנו, יכול להיות הרסני. לא מכיוון שזה אכן כל כך חמור אלא מכיוון שזה היה טריגר למשהו הרבה יותר גרוע.

תחשבו על זה…