ריפוי עצמי?

תמיד אמרנו ושמענו שריפוי עצמי הוא הטוב ביותר. מתי הכלל הזה לא נכון? מתי כדאי להיתמך במישהו אחר? הכל בכתבה הבאה.

ריפוי עצמי
הריפוי העצמי הוא לא המצאה חדשה. כאשר נפצע האדם הראשון על פני כדור הארץ, הומצא הריפוי העצמי. הגוף למד לרפא את הפצע, לסגור אותו כך שיפסיק לדמם, לשלוח חומרי ריפוי וחיסון אל הפצע ובסופו של דבר – לדאוג לריפוי המלא של הפצע על ידי חידוש הרקמות שנפגעו.
מאז, עוברת האנושות תקופות שונות במהלכן משתכללת יכולת הריפוי העצמי של הגוף והוא יכול יותר ויותר לרפא את עצמו ממחלות מתחדשות ובאות לעולם. החיידקים משתכללים, הבקטריות מתפתחות ולאט לאט לומד הגוף להתמודד עם מחלות חדשות ועם נזקים חדשים.

להיתמך באחר
פעמים רבות אני נתקל באדם שאוכל כמות גדולה של מלח למשל. אני מעיר את תשומת לבו לעובדה שהמלח פוגע בו. עובדה זו אני רואה בבדיקות אובייקטיביות, אך האדם אומר שהוא כבר היה מודע לכך עוד לפני שבא אלי. השאלה המתבקשת – מדוע אנשים אלו לא עושים את השינוי לבד? למה הם לא שומרים על עצמם? האם לא ברורות לאותו אדם ההשלכות המיידיות והרחוקות של מעשיו? התשובה ברורה – האדם צריך מישהו שינער אותו! בשביל זה הוא בא לטיפול, לא בשביל שיאבחנו ממה הוא סובל!
מה הצורך של האדם להיתמך במישהו אחר? למה הוא לא יכול לעזור לעצמו?

הכלא שבתוכנו
בכל אחד מאיתנו יש בתי כלא קטנים שבתוכם אנו כולאים את עצמנו. בית כלא יכול להיות למשל התאווה של האדם למתוק. הוא יודע שזה לא טוב, אך אין לו שום יכולת לצאת מזה לבד. הוא נתפס בתוך בית הכלא, נאזק ולא מצליח לצאת. לצאת מבית כלא זה פשוט – כולם יודעים: מילה אחת לאדם הנכון, קצת כסף אם צריך, חנינה מנשיא המדינה, מנהרה מתחת לחומה ועוד ועוד כיד הדמיון הטובה. הצד השווה שבהם – שצריך עזר חיצוני כדי להצליח. מעטים מאד האנשים שהצליחו לברוח מהכלא ללא שום עזרה חיצונית.

אין אדם מתיר עצמו מבית האסורים
כך קבעו לנו חכמי היהדות לפני כ 1500 שנה בהקשר לחולים. אדם שחולה צריך הצלה גם אם הוא בעצמו יודע להציל אנשים כאשר הם חולים והוא בריא. זה נשמע מעט מיסטי ומוזר אבל אנחנו יודעים את זה הרי על עצמינו: פעמים רבות אנו צריכים שמישהו חיצוני יוציא אותנו מהאזיקים של עצמינו.

עובדה מוכחת
אין ויכוח בין העוסקים ברפואה ההוליסטית-משלימה- אלטרנטיבית, שמטפל לא יכול לטפל בעצמו. הוא יכול ללכת ולטפל בעשרים אנשים ביום אך הוא לא יכול להיות אחד מתוך אותם העשרים… הוא צריך מישהו אחר שיטפל בו. ההסברים המיסטיים הם על חילופי אנרגיות בטיפול ותיאוריות אחרות אבל ההסבר הפשוט הוא המשפט שציטטנו: "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים".

ריפוי עצמי / תמיכה חיצונית
הגוף יודע גם יודע לרפא את עצמו בדרך כלל, אבל – לפעמים האדם חולה ואז ברור שהגוף כשל. צריך עזרה חיצונית. העזרה חייבת להיות מוגשת לאותו חולה על מנת שהוא יבריא. הדבר המסוכן ביותר הוא מישהו שחושב שהוא יכול להבריא לבד. הדוגמאות לכך הן מעטות יחסית אבל כולן נגמרות במוות של קשיש אלמוני שמותו נודע רק אחרי כמה ימים.

עזרה לא מקצועית
לא תמיד חייבת להיות העזרה המוגשת לחולה עזרה מקצועית. לעיתים, מספיק שמישהו יביא כוס תה עם לימון או יפתח את החלון כדי לאוורר. לפעמים מספיקה שיחת טלפון של תמיכה ועידוד או ביקור חמים וטוב. בכל אותם המקרים – החולה מקבל עזרה חיצונית לא מקצועית ואולי אפילו פעוטה. עזרה זו דומה לעזרה של סוהר ש"רק" סובב את המפתח במנעול או לנשיא המדינה ש"רק" שרבט את חתימתו על טופס בקשת החנינה. פעולה פשוטה ופעוטה אך רבת משמעות.

עזרה מקצועית
לפעמים, אין ברירה וחייבים להיעזר בעזרה מקצועית. עזרה מקצועית יכולה להחליף לפעמים גם את העזרה הלא מקצועית לדוגמא – אדם שחרד לספר למשפחתו על מחלת הסרטן שהתגלתה בגופו. הוא הולך לרופא, מבקש את עזרתו המקצועית וגם, בלי משים, נעזר בו על מנת לקבל את מה שכל כך חסר לו כדי להצליח בריפוי – ההקשבה, ההשתתפות ועוד. בגלל סיבה זו, צריך להיות הרופא קשוב לרחשי ליבו של המטופל: לבדוק מה מציק לו, מה מטריד אותו, מה מכעיס אותו ומה משמח אותו. באופן זה, יכול הרופא לתת טיפול אפקטיבי פי כמה וכמה מאשר רופא שלא ישים לבו לדברים אלו.

סיכום
למדנו קצת היום על חשיבות העזרה מבחוץ ומי צריך אותה. זכרו – זו לא בושה להיתמך מידי פעם כל עוד אתם יודעים לתמוך כשצריך.