יוד

על בלוטת התריס, על הכור האטומי בדימונה, על עננים וגשם, פציעות וחבלות וקצת על אצות ים. בסוף הכל מתחבר…

בלוטת התריס
בלוטת התריס היא בלוטה אנדוקרינית (כזו שמפרישה את תוצריה לזרם הדם), אשר ממוקמת בקדמת הגרון. הבלוטה שניתן לדמיין שצורתה כצורת מגן / תריס, כונתה בלוטת המגן או בלוטת התריס בעברית או פשוט בלוטת התירואיד.
בלוטת התירואיד אחראית על חילוף החומרים בגוף. חילוף החומרים בגוף זה בעצם הכל – מוות תאי ובניית תאים חדשים הם מהתהליכים החשובים ביותר שמתרחשים בגוף. את הקצב בו זה יקרה קובעת בלוטת התריס. הבלוטה מבוקרת על ידי בלוטת ההיפופיזה, בלוטה קטנטנה כאפונה הממוקמת במוח שמפקחת על תהליכים הורמונאליים רבים בגוף. על ידי הפרשה של הורמון ה TSH מבלוטת ההיפופיזה, מבינה בלוטת התריס שהיא צריכה להגביר את רמת הייצור של ההורמון שלה – התירוקסין. כאשר הרמה של הורמון ההיפופיזה יורדת, מבינה הבלוטה שהיא צריכה להוריד הילוך בייצור ההורמון.

פעילות יתר
פעילות יתר של הבלוטה, היפרתירואידיזם, נדיר יחסית. הוא מתבטא ב”עבודה בטורים גבוהים”. התסמינים כוללים – חום גוף גבוה מהרגיל, הזעת יתר, איבוד משקל, יציאות רבות ביום, מתח רב, דופק מואץ ועוד. במקרים נדירים יותר יתכן גם בלט של גלגל העין והגדלה פיזית נראית לעין של הבלוטה (נפיחות באזור הגרון). פעמים רבות מדובר במחלה אוטואימונית, כלומר, מחלה שבה מערכת החיסון תוקפת חלקים בבלוטה (Graves’ disease), ולפעמים מדובר בגידול בבלוטת התריס או בהיפופיזה. הטיפול הקונוונציונאלי יכול לכלול תרופות ‘שמשקיטות’ את הבלוטה, יוד רדיואקטיבי שמוכנס לגוף והורס את הבלוטה או ניתוח כירורגי שיכול להוציא את הבלוטה או חלקים ממנה החוצה. על יוד רדיואקטיבי נדבר בהמשך.

תת פעילות
הטיפוס של תת פעילות בלוטת התריס (היפותירואידיזם), הוא הטיפוס ההפוך מזה של ההיפרתירואידיזם. הוא יסבול מתחושת קור, מדיכאון ועייפות מרובה, עלייה במשקל והאטה בקצב העיכול, דופק איטי ועוד. לפני שנגיע לטיפול בבלוטה, אנחנו צריכים לתת עוד הקדמה קצרה.

ייצור הורמון התירוקסין
בלוטת התריס מייצרת את הורמון התירוקסין. ליתר דיוק, הבלוטה מייצרת שני הורמונים: T3, T4. שני ההורמונים הם בעלי מבנה כימי זהה. כמעט. הורמון ה T3 מכיל 3 אטומים של יוד והורמון ה T4 מכיל 4 אטומים של יוד. רוב ההורמונים המשתחררים מהבלוטה הינם בני 4 אטומים של יוד, כלומר, T4. אולם ההורמון החשוב יותר והפעיל יותר מההורמונים הוא דווקא ה T3. בתהליך אנזימטי, הופך רוב ה T4 בגוף ל T3. התהליכים שמתרחשים בתוך הבלוטה מרתקים – בתוך הבלוטה יש מעין בריכות קטנות. התאים שסוגרים את הבריכות מכניסים עוד ועוד יוד אל תוך הבריכות. בתוך הבריכות מסתובבים חלבונים קטנים שקושרים חומצות אמינו מסוג טירוזין לאטומים של יוד שהם לוקחים מהבריכה. התוצר של חומצת האמינו טירוזין עם 3 אטומים של יוד יוצר את התירוקסין. בהמשך, התאים מוציאים את ה T3 וה T4 שנוצרו אל מחוץ לבריכות ומפרישים אותם אל זרם הדם. אנחנו מבינים אם כן, שיוד יכול להיות קריטי בייצור התירוקסין. ללא יוד – אין תירוקסין.

מבנה ה T3  וה T4

מבנה ה T3 וה T4 (לחץ להגדלה)

יוד רדיואקטיבי
מכאן מובן השימוש שעושה הרפואה בטיפול בפעילות יתר של הבלוטה בעיקר על רקע של גידול סרטני. מה שעושה הרפואה הוא להכניס יוד רדיואקטיבי אל תוך הגוף. כולם יודעים שרדיואקטיבי פירושו קרינה = מוות. במקרה הזה, הקרינה מיועדת למקום ספציפי – היוד הרדיואקטיבי נאסף במהירות אל בלוטת המגן ושם נוצר המוות. הקרינה הרדיואקטיבית הורסת את הבלוטה או חלקים ממנה. במקרה של הרס של כל הבלוטה, האדם יגיע למצב של חיים ללא תירוקסין. עם מצב זה ניתן לחיות טוב יותר מאשר עם מצב של גידול בבלוטה או של פעילות יתר.

הכור האטומי בדימונה
בשנת 2004 יצא פיקוד העורף במבצע – כל אזרח תושב האזור של הכור האטומי בדימונה קיבל מתנה (!) טבליות יוד. הטבליות נועדו להגן עליו במקרה של דליפת קרינה רדיואקטיבית מהכור. איך זה מגן? מסתבר שהסיכון שידלוף יוד רדיואקטיבי מהכור גדול יותר מאשר שכל הכור יתפוצץ יום אחד ותבוא שואה על רבע מדינת ישראל. הכור עומד בסטנדרטים מחמירים אולם בכל זאת יכולה להיות מציאות של דליפת יוד רדיואקטיבי מהכור. תארו לכם מאות אלפי בני אדם עם תת-פעילות של בלוטת התריס בגלל הרס מוחלט של הבלוטה. את זה רוצה פיקוד העורף למנוע – הוא חילק לתושבים טבליות שמכילות יוד רגיל במינון גבוה. 

 המטרה – ברגע היוודע לתושבים שישנה בעיה, הם צריכים “למלא את בלוטת התריס שלהם ביוד” = לבלוע את הטבליות. במצב כזה – היוד הרדיואקטיבי לא יוכל להגיע את הבלוטה ולהרוס אותה. הבריכות יהיו מלאות ביוד ולא יהיה צורך לבלוטה לצרוך יוד נוסף. היוד הרדיואקטיבי יופרש דרך השתן ולא יגרום לנזקים של ממש. אני מקווה שהם צודקים…

הטבליות שחולקו לתושבי דימונה והסביבה

הטבליות שחולקו לתושבי דימונה והסביבה

שימושים נוספים ביוד
אנחנו מכירים את היוד משימושים שונים בעולם. חוץ מהיושבים בכור בדימונה, משתמשים ביוד גם לחבישה וחיטוי. היוד שאנו מכירים לחיטוי הוא בעצם תמיסה של יוד שמחטאת את האזור. גם במחלבות משתמשים בתרסיס יוד על מנת לחטא את העטינים של הפרות. ו.. בגלל שהמדינה שלנו ענייה בגשם – חיפשו עוד דרך יצירתית לעקוף את הבורא והשולט על ברזי הגשם: מטוסים מפזרים בעננים מולקולות של כסף ויוד ועל ידי כך גורמים לעננים להוריד את הגשם שלהם כאן ולא בירדן. בכל מקרה – היום רציתי להתמקד ביוד כשותף בכיר בבלוטת התריס.

טיפול בתת פעילות
ההגיון אומר שאם יש תת פעילות של בלוטת התריס – צריך לבדוק את מצב היוד. הרפואה הקונוונציונאלית מתנגדת נחרצות למהלך – לטענתה, לפני שנים רבות הוסף למלח יוד על פי חוק וכך, כל אחד בעולם המערבי צורך יוד. אלא שהרפואה לא לוקחת בחשבון נתון אחד – עיקרון האינדיווידואליות הביוכימית. כל אדם הוא שונה וכאשר רוצים לקבוע את המינון של היוד הנחוץ לאדם קובעים ממוצע (עקומת פעמון). כלומר, ישנם 2.5% מהאוכלוסייה שבהגדרה היבשה צריכים יותר יוד מאדם “רגיל”. על כל 100 אנשים, ישנם 2-3 אנשים שצפוי שיסבלו מתת פעילות בלוטת התריס כתוצאה מחסר ביוד!
לכן, לדעתי, היוד יכול להיות בהרבה מקרים טיפול מצוין. את היוד ניתן לצרוך כיוד (טבליות) או בתזונה עשירה באצות ים. אצות ים הן המקור העשיר ביותר ליוד וביפן, שם אוכלים המון אצות ים, השכיחות להיפותירואידזם נמוכה יותר. ניתן למצוא גם את האצות בקפסולות למי שמוותר על הדגים החיים שמגולגלים עם אורז בתוך אצות ים (סושי)….
כדאי בכל אופן לערוך אבחון מסודר ולתת תוכנית טיפולית שתכלול גם יוד אך גם דברים נוספים שיכולים לעזור.

אלטרוקסין
אי אפשר לסיים בלי האלתרוקסין. האלתרוקסין היא בעצם תירוקסין סינטטי. האלטרוקסין מופק במעבדה והחיסרון היחיד שלו – שהוא לא מטפל בבלוטה אלא מחליף אותה. כלומר, אם התייאשת לגמרי מהבלוטה והגעת למסקנה שהיא לא תעבוד יותר – האלתרוקסין יעשה את העבודה היטב: הוא יפעל כמו התירוקסין ויכתיב לתאי הגוף השונים את קצב חילוף החומרים. האלתרוקסין הוא אידיאלי למשל במצבים של השמדת הבלוטה באמצעים רדיואקטיביים או בניתוח. במצבים כאלו, כאשר אנו יודעים שאין בלוטה, האלתרוקסין יהיה תחליף מעולה. אם יודעים שיש סיכוי לבלוטה – כדאי לנסות להחזיר אותה לתפקוד ולא למצוא לה מחליפים. אבל – לפעמים דווקא החלפת הבלוטה לתקופה מסוימת, כלומר, נטילה סדירה של אלתרוקסין ואז הפסקה פתאומית – גורמת לחזרה לשגרה אצל הבלוטה.

סיכום
אפשר להמשיך עוד הרבה בנושא ואולי אני יעשה את זה בפעם אחרת. בכל אופן, במחויבויות להיום עמדתי – דיברנו על בלוטת התריס, הסברנו שהבלוטה עובדת על יוד ולכן ניתן לטפל בה באמצעות יוד או לחלופין יוד רדיואקטיבי. הסברנו איך היוד יכול להגן על תושבי דימונה מיוד רדיואקטיבי בעת משבר ואיך ניתן לצרוך יוד בטבליות או דרך המזון. הזכרנו גם קצת את היוד בשימושים אחרים כמו הורדת גשם או כחומר חיטוי לאדם ולבעלי חיים.

0 תגובות
  1. רות ליטאי-יעקבי
    רות ליטאי-יעקבי אומר:

    המון תודות על ההסברים המאלפים והמרתקים – רק, אנא,
    המשפט ” ואולי אני יעשה את זה בפעם אחרת” ממש לא מתאים לך (צ”ל: אני אעשה).
    רותי

    הגב
  2. לחן
    לחן אומר:

    היי, יש לי שאלה: נניח שיש לי בעיה קלה בבלוטת התריס ואני חש עייפות. תוך כמה זמן מרגע התחלת נטילת היוד אני אמור להרגיש שיפור?

    הגב
    • נדב אלשיך
      נדב אלשיך אומר:

      שלום,

      אם הבעיה אכן נובעת כתוצאה ממחסור ביוד ניתן להרגיש תוך כמה ימים. בדרך כלל המצב מורכב יותר ולוקח יותר זמן עד שמרגישים. בדרך כלל, יש צורך בדברים נוספים כדי שהטיפול יהיה אפקטיבי וטוב.

      בהצלחה ויום טוב, נדב.

      הגב

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *